הקדמת בן המחבר אמר בן המחבר במה אכף ואקדם להודות לשם ה' על רב טובו וחסדו עם נשמתי לשום מחצבתי מחצבת קודש בית מרן אבא הגאון זצלה"ה מאז נהייתי כבן עשר. חנני ה' וזכני להסתפח בנחלת יעקב מרן זצלה"ה הדריכני דרכו דרך ה' וכאב את בנו רחמני ויקרבני לעבודתו ולהיות נשען ע"י כאשר ידוע לכל גודל חלישות גופו ורכות מזגו אשר חי בזה כל ימיו לולי חסדי ה' עמדו. וזכות תורתו הקדושה אשר הגה בה כל ימי חייו הגינה בעדו ועמדה להחזיק במעוזו למען יפוצו מעיינותיו חוצה להשיב דבר לשואליו ולדורשי ה' מאתו: ויהי כי רבתה עליו העבודה מאת דורשי ה' והוגי תורתו יום יום כי שקדו לדפוק דלתות ביתו בקודש לשאול פי קדשו. להורות להם דרך ה' אשר ידרכו בה עפ"י דתה"ק ולבאר להם רוחב דעתו בענינים הנוגעים להלכה ולמעשה איש איש לפי שאלתו והליכתו בקדש כאשר כבר נודע בשערים מחברת קדשו וקרא בשמו משכנות יעקב. שמה הובאו רוב תשובותיו לכל דורשי בו ומבקשי פני יעקב להשיב לכל א' חפצו ולנהלם על מי מנוחות: ימים הגיעו כי גברה עליו חלישותו עוד. ותכבד עליו העבודה גם להוציא לאור חפצו ולהפיץ מעיינותיו להביאם בכתב ולבאר רחב דעתו: אנכי אנכי כי זכתה נפשי לשמוע מפיו דבר ה' זו הלכה פעם ביאר לנו בארוכה בלשונו הטהור מפיו יקרא לנו. ונשימם על לוח הכתב פעם בקצרה מרוב חלישותו רק פרטי הדברים השמיענו מפתחות הבנינים מסר לידינו טעמיו ונימוקיו עמו. בים התלמוד פוסקים ראשונים ואחרונים להרחיב הענין ולבארו על מכונו ת"ל כי חפץ ה' בידינו הצליח להביא דברי קדשו בכתב ולהפיצם בישראל: עוד זאת היא תתהלל נפשי כי ת"ל רק מועטים המה הימים אשר לא זכיתי לשבת בית יעקב לראות פניו בקודש ולחסות תחת כנפיו ממצוקי הזמן אשר חלפו עברו לנגדי. אמנם רוב ימי חיי עד היום הלא דירתי וישיבתי בקודש היתה מקום מנוחת יעקב ומכון שבתו לשרתו בקודש ולשמור בריאותו כאשר ידוע לכל שער עמי מפיו הקדוש כי השמיעני חפצו. עודנו מדבר עמדי. חפצו חפץ ה' בידו צלחה להוציא לאור מאויי נפשו: חסדי ה' עמנו כל ימינו כן לא יעזבנו עד עולם זכות תורתו הקדושה יעמוד לנו יטשנו נצח: אחרי רוב הימים יום יום כי גברו מכאוביו חלישותו כי חזקה עליו כחותיו כי יתמעטו פחותים והולכים כל היום. כאשר הגיעו ימיו קרוב לארבעה וששים שנה בהתחלת השנה שנת תר"ה בחודש כסליו. ביום השלישי לסדר תולדות שנה זו עד יום א' לסדר ויצא יעקב יום יום כי הגדיל עליו חליו ומכתו אנושה. בכל עת ורגע רוחו נאסף יום א' דנא בבוקר התחיל לדבר עמנו הרבה מענייני תהלוכות הזמן ותועלת יצירת האנושי על מה הטבעו אדני יסודותיו וכחותיו מה המה: כאלה וכאלה הרבה בענינים אלו. עוד השמיעונו מפיו הקדוש הרבה סוגיות הש"ס ומאמרי זוה"ק. דברי קדשו בנחת השמיענו. עד כי הטיתי אזני לשמוע מפיו דברי קדשו ויפתח עיניו וירא והנה ראשי נטויה ויתן ידו על ראשי ויברכני ויאמר אלי אתה זה בני יקירי הלא ידעת גודל יגיעתי ועמלי בחיבורי עוד שנית ערכתיו לפני היום. גם יסדתיו והכינותיו קראתיו בשם קהלת יעקב חנני ה' לסדרו על מכונו גם בהקדמתו המסודרה מבלי יחסר מאומה חשבתי ודמיתי כי עוד יחבוש ה' חליי וירפאני. עוד יזכני להוציא לאור חפצי להביאו במכבש הדפוס לחלקו ביעקב כו' אשר תקותי כי ימצא המעיין בו די חפצו וכוסף נפשו אמנם הלא רבות מחשבות כו' חלישותי כי גברה בי ימי כי הגיעו רוחי אין אתי. לא אדע ימי חיי כמה המה: אזכך בני ידידי כאשר ידעתיך זריז במלאכתך בכל עת. בפרט בעת כי תפיק בזה מאויי נפשי חגור מתניך ותמהר ותחיש מעשיך להביא חיבורי דנא אל בית מכבש הדפוס למען הוציא לאור חפצי ידעתי בני גם ידעתי. כי תכבד העבודה עליך גם בהוצאת הדפוס. הלא אתך בניי ובנותיי כל בית יעקב יחיו. ידעתי כי גם המה יהיו בעזרך ובל יקפצו ידם לעזור אותך. חסדם מאתי לא תמוש לזכני ולזכות נשמתי. כן לא ימיש ה' חסדו מאתם כל ימיהם נצח: אמנם בני יקירי מעת היותך לאיש ידעתיך. גם לעבדי נאמן ביתי קראתיך לעמוד על משמרת דלתותי ועל ידך נשען בית יעקב חזק ואמץ וה' אתך. עוד ימים יגיעו כי ירחם ה' את בית יעקב ישוב ינשאם ויגדלם כימי עולם בל ימנעך דבר וה' יהיה בכחך ויעזרך להוציא לאור חפצי ומשפטי כצהרים. ידעתי בני ברצות ה' כאשר תגמור מלאכתך בהדפסת חיבורי דנא הלא כל רואי בו ואוהבי נפשי יחישו וימהרו לקחתו ולהוסיף לך תמורתו. הלא מאת ה' תהי ברכתי עליהם להרבות הצלחתם. ולהגדיל שלומם וטובתם. כזאת וכזאת השמיעני יום יום ויצוני על ככה יום ד' אחר חצי היום פקדני לקרוא לפניו דברי הרמב"ן הקדוש בביאורו על התורה כאשר כל ימי חייו יום ולילה היתה יגיעתו בו. ואף גם טרם האספו הראה לנו חביבתו בקודש וכי קשה, עליו מאד פרידתו מאתו זכותו עמדה לו כל ימי חייו כן בל יעזבנו נצח. הרבה לדבר על לבנו דבריו הנעימים להשקיט רוחנו מעצבון ותוגיון נפשנו עד חצות לילה פסקו דברי קדשו ונח מלהשמיענו עוד דבריו הנעימים הלא הראנו אז והכרנו בו כי נכונה הוא דרכו בקודש. יום מחר כחצי היום עיניו ולבו למרום נשא למסור נפשו הטהורה אל אשר נתנה לו ואל מקור מחצבתה להשיבה בקדושה ובטהרה וכמו רגע כי הביט בנו בעין ימינו נתבקש בישיבה של מעלה ויצאת נשמתו בטהרה ויגוע יעקב ויאסף אל עמיו ויעקב הלך לדרכו כו'. אהה ואוי לנפשינו. נפלה עטרת ראשינו ונוטל מנו ארון עוזנו. השוד והשבר יחד כי הדביקונו. מי ינוד לנו ראש ומי ינחם אותנו: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הלא כל שומעי שמעך אף גם לא ראוך. בבוא אליהם השמועה לא טובה כי נוטל כבוד בית יעקב וכי לוקחה למרום נפשו איכה נהפך לבם בקרבם רוחם כי נשברה ונפשם כי נאנחה. יקירי עם ונכבדי קריתינו אשר רק גם למראה עיניהם ראוך הופעת עליהם ותשפיעם מרב טוב הצפון אתך. ותהי להם לרועה נאמן איכה נחשכו עיניהם מראות היום כי נהפך להם לתוגה ואנחה הוי אח איש אל רעהו יצעקו. כף אל כף יספקו. עיניהם דמע יזילו. ומרי נפשם ימהלו. בשפתותיהם יספרו מעשיך. גם יספידוך. יחד יבכו את השריפה: מה גם אנכי בנך ובר בטנך ממעיך כי נחצבתי. הולדתני גם גדלתני ושתה עלי כפיך הופעת עלי מרב טובך הארת עלי ויאירו עיני מאורך. צהלו פני עת שבתי בית משכן כבודך זיו פניך כי ראיתי אך עונג ראיתי דבריך הנעימים כי השמעתני. מרוח חכמתך ובינתך כי למדתני. הורתני דרך ה' ותמשכני אחריך. ללכת בעקבותיך ולדרוך בנתיבותיך. ימים עברו בי. גלי הזמן כי טרדוני. נפלתי קמתי בבואי משכן כבודך וכי ראיתי פני הודך את שיחי שפכתי לפניך. להקימני הוצאת ימינך ותדבר על לבי אך שמחות